אמוני – כיצד?

• מוצאים את נקודת החיבור האישית לקב"ה, לתורה, לעם ישראל ולארץ ישראל
• מכירים עולם אמוני ורוחני עשיר, מגוון ומרגש
• לומדים על המסורות והמנהגים המיוחדים של קהילות ישראל השונות 
• מלווים על ידי מחנכים שמעודדים שיח פתוח, שאלות ובירור אישי

חינוך לשמירת מצוות

ביה"ס הממלכתי – דתי יפעל על-פי ההלכה היהודית וברוחה, מתוך אמונה ואהבת ה' ויחנך לקיום התורה ומצוותיה כדרך חיים.

ביה"ס יחבב ויקרב את עולם המצוות המעשיות לעולמם של הילדים, ירגיל אותם לקיום המצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו מתוך יחס של כבוד, והעמקה  בפרטי המצוות ומשמעותן.

צוות ביה"ס ינהג בדרך שתהווה דוגמא אישית  וללא כפיה של אורח חיים הנוגד את תפיסת עולמה של הקהילה.

במצב של אי הסכמה בין השותפים בביה"ס – ההנהלה, צוות המורים והנהגת ההורים – בנוגע לגבולות ההלכתיים אותם יש להנהיג בבית הספר או בפעילויות שונות, ניתן לבחור ביחד דמות  מוסכמת ומתאימה לקהילה, אתה ניתן להיוועץ על מנת להגיע להסכמות ברוח טובה.

לימוד תורה ומקצועות הקודש

בבית הספר יינתן דגש על לימוד תורה וקיום המצוות בדרך מקרבת ומשפיעה שתהווה בסיס לעיצוב הזהות הדתית של כלל התלמידים. יושם  דגש על פיתוח יכולות לימוד וחקירה עצמאיות שונות, ולא רק צבירת ידע או שינון של פרשנות אחת ויחידה.

בית הספר ישאף לחשוף את התלמידים למגוון תפיסות, מסורות ודרכי לימוד מתוך העולם ההלכתי.

ביה"ס יעודד את הבנות כמו גם את הבנים למצוינות בלימוד התורה ובשמירת המצוות.

במידת הצורך, ובאין דמות מתאימה מתוך צוות ביה"ס, ניתן למנות רב או רבנית  מתוך הציבור הדתי- ציוני, אשר השקפת עולמם קרובה לזו של קהילת ההורים ושל ביה"ס. הרב / רבנית יסייעו ביצירת החיבור המשמעותי של התלמידים/ות אל התורה והאמונה, אך לא יהיו האחראים הבלעדיים לעיסוק בתחומים אלה.

את לימודי הקודש ילמדו מורים ומורות אשר הוכשרו לכך.

 בית הספר יעדיף מסגרות העשרה שונות לחפצים בכך, על פני הפרדת התלמידים בכיתות "תורניות"  ובמסלולים נפרדים, אשר עלולים לתייג תלמידים ולפגוע במרקם החברתי.

הצעות להרחבת המענה חינוכי – תורני בבית ספר הטרוגני:

אורח חיים – תפילה וברכות:

1. יצירת חוויה אישית יחד עם היכרות וידע שיהפכו את הילדים לבני בית בעולם התפילה המקובל בבית הכנסת.
2. בכיתות ה-ו ניתן לצרף את התלמידים והתלמידות לתפילה במניין בקרבת בית הספר.
3. לימוד הברכות והנכחתן בסדר היום (ברכות הנהנין, ברכות הראיה וכדומה).

 המרחב הציבורי, אירועים וטקסים:

1. קירות מדברים: דמויות מופת, פתגמים, קישוט, דילמות, כתיבה של תלמידים סביב אירועים וערכים.
2. יצירת מסורות בית ספריות של טקסים משותפים סביב מעגל השנה ועוד (כגון אפיית חלות , הכנת מזוזות).
3. חידונים ופרסים למעוניינים בנושאים תורניים (סביב מעגל השנה, הלכה, משניות, רמב"ם וכו')
4. שירה בציבור במסגרות שונות, הכוללת שירי קודש ושירת פיוטים.
5. "הפסקה פעילה" לריקוד, לימוד משותף למעוניינים, חוג תהילים, וכדומה.

מפגשי הורים וילדים

• בית מדרש משותף להורים וילדים  ללימוד פרשת שבוע ( הצעה- בימי שישי בבוקר ).
• יצירה משותפת אחרי לימוד מדרש,  למשל סביב מעגל השנה. ניתן לקיים גם במסגרת משפחתית רב- גילאית.
• תכניות יעודיות  המשתפות הורים וילדים, כמו תכנית בר/בת מצווה, ערבי תוכן וכו'.
• 'ערב מסורות' – בו בני המשפחה מספרים על מסורת משפחתית מיוחדת, הבאת חפץ/ מאכל ייחודי וכד'.

אפשרויות בחירה

הרחבה של החוויה והידע בתחומי הקודש מעבר לשגרת הלמידה המקובלת, לפי בחירת התלמידים (גם במסגרת הצהרון): חידוני תנ"ך, חוג תהילים, חוג קריאה בטעמים, מדרש ויצירה, מוסיקה ופיוט.

תפקיד הרכז/ת חוויה דתית, הרב או רבנית בית הספר:

במידה ואין בתוך הצוות דמות המתאימה לרכז את הפעילות הדתית- תורנית, ניתן למנות רב או רבנית מבחוץ בעל/ת השקפת עולם הקרובה לזו של קהילת בית הספר.

תפקיד הרב/ או הרבנית יבנה  בשיתוף הנהלת בית  הספר, ויכול לכלול:

1. הובלת הפעילות והחוויה התורנית.
2. שיחות בכיתות ובמליאה.
3. ליווי הוראת מקצועות קודש.
4. שיח עם הורים ועם הקהילה.
5. מתן מענה לתלמידים המעוניינים בתגבור וההעמקה.