נפתח את הפעולה בלהגדיר מה זו קנאות: תמיכה בדבר מסוים או ברעיון מסוים, והתנגדות קשה לכל מי שמנסה לפגוע בדבר זה. ננסה לחשוב על דוגמאות לקנאות שאנחנו מכירים מהעולם הקרוב שלנו. כדאי גם לחשוב בעצמנו וגם לתת לחניכים לחשוב.
הנה דוגמא אחת: משה רבינו מפיל את הלוחות כאשר רואה את חטא העגל – אפשר לחשוב על מעשה מעשה הפלת הלוחות כמעשה קנאות ל-ה', כאשר הפלת הלוחות מראה את ההתנגדות הקשה של משה לחטא העגל.
משחק פתיחה: נתחלק לשני מעגלים: מעגל פנימי ומעגל חיצוני. בצורה זו נחלק את החניכים במספר שווה למעגל הפנימי ולמעגל החיצוני. המעגל הפנימי יושב עם הפנים למעגל החיצוני. כל חניך מהמעגל הפנימי יושב מול חניך מהמעגל החיצוני. כל פעם נתן דקה – לדון על השאלה שנשאל בקול בחדר. כשמסתיימת הדקה- המעגל החיצוני עובר כסא אחד ימינה, ככה שאותו חניך מהמעגל הפנימי עכשיו נפגש עם מישהו אחר מהמעגל החיצוני. השאלות הם:
(אפשר להוסיף גם סתם שאלות אחרות על החיים אם רוצה שיהיה לחבר'ה כיף…)
נלמד יחד גמרא, מסכת שבת ל״ג ב:ה׳-ל״ד א:ב׳
ישבו רבי יהודה (בן אלעאי) ורבי יוסי ורבי שמעון (בר יוחאי), וישב יהודה בן גרים עמהם. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו (רומא)- תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק.
נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתיקנו, לא תיקנו אלא לצורך עצמן – תיקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו (רומא): יהודה שעִלָּה – יתעלה. יוסי ששתק, יגלה לציפורי. שמעון שגִנָּה – ייהרג.
אפשר לראות בקטע את רבי יהודה מתלהב ממה שהרומאים בונים. מהשווקים, מהגשרים, מבתי המרחץ. רשב"י מצנן את ההתלהבות של רבי יהודה ומסביר בדיוק איך כל אחד מכל מהדברים מהם רבי יהודה מתלהב, הם רק לצורך עצמי של הרומאים. ואז- הרומאים ששומעים את השיח הזה גוזרים מוות על רשב"י.
(…)הלכו והתחבאו במערה. התרחש להם נס, ונברא עבורם חרוב ומעיין מים. היו יושבים עד צוואריהם בחול כל היום ולמדו (תורה). בזמן התפילה היו מתלבשים, מתכסים ומתפללים, ולאחר התפילה היו פושטים את בגדיהם כדי שלא יתבלו. (כך) ישבו שתים עשרה שנים במערה.
בחלק הזה מסופר על 12 שנים בהם רשב"י ובנו ישבו במערה, התפללו ולמדו תורה.
בא אליהו (הנביא) ועמד בפתח המערה. אמר (אליהו): מי יודיע לבן יוחאי שהקיסר מת ובטלה הגזירה? יצאו (רשב"י ובנו מן המערה), ראו אנשים חורשים וזורעים. אמרו: מניחין חיי עולם (לימוד תורה) ועוסקין בחיי שעה (ענייני פרנסה). כל מקום שנתנו עיניהם (רשב"י ובנו) נשרף. יצאה בת קול ואמרה להן: להחריב עולמי יצאתם? חִזְרו למערתכם!
במה התבטאה הקנאות בחייהם של רשב"י ובנו?
מה אתם חושבים על חייו של רשב"י במערה? מה אתם חושבים על הדרך בה הוא רואה את שאר העולם כשהוא יוצא מהמערה? אם הייתם יכולים מה הייתם אומרים לרשב"י ברגע שהוא יוצא מהמערה?
*תרגום הגמרא נלקח מאתר ספריא
סיכום – שבוע שעבר דיברנו על כוחה של הנהגה. אכן – חשוב להילחם על דברים שחשובים לנו. מצד שני – תמיד צריך לזכור שיש קו אדום. דרך האמצע – היא הדרך הנכונה ללכת בה.
גם במאבקים שלנו, אפשר להיאבק ורצוי להיאבק מול מה שאנחנו לא מסכימים איתו במציאות, אך גם זה צריך להיות בדרך נכונה, דרך האמצע. דרך שמכבדת את האדם שמולי, מאפשרת את קיומו אך עדיין מביעה את האמת שלה.
יש לכם במקרה שאלה לא פתורה? על הפעולה לשבת, או בכלל?
אנחנו כאן בשבילכם – גם בוואטספ!
רשמו את שמכם ותוכלו לסייע בכמה מן הדרכים הבאות:
100 ערכות ראשונות ללא עלות,
אל תפספסו את ההזדמנות להעניק
את הרגע המאי״ר הזה לכיתה שלכם