נפתח את הפעולה במשחק:
אנחנו ננסה ליצור מצב שיעלה אצל כל החניכים שלנו סימן שאלה וגורם ההפתעה בו יהיה חזק ביותר, וכך גם נצליח להעביר את הרעיון של הפעולה בצורה טובה. כיצד:
מבקשים חניך מתנדב, ומוציאים אותו מהחדר. כשהחניך בחוץ אומרים לשאר החניכים שהשבת המשחק הוא בלי חוקיות – אין מטרה למשחק. כלומר, החניך ייכנס לחדר ונגיד לו רק "בהצלחה."
מכאן הוא יצטרך לנסות לחשוב יחד מה המשימה שלו. הוא יצטרך להבין – שלמשחק אין חוקיות בכלל, ובעצם ההבנה הזאת תגמור את המשחק. (מדריכים שימו לב!! צריך לדעת לעצור את המשחק רגע לפני שזה נהיה מתסכל מדיי בשביל המתנדב שלנו.) איך זה עובד בפועל? החניך המתנדב חוזר לחדר – ואם הוא מבקש רמז אפשר לתת לו רמזים כלליים שכמובן לא יובילו אותו למטרה – כי אין אחת כזאת: "בדקת על התקרה?" "בדקת על הרצפה?" " תתקרב לפה." "תתרחק לשם." "זה קשור למפקד" "זה קשור לקומונרית". עד שהחניך עצמו יבין – שאין דרך לנצח את המשחק. (כמובן לשים לב שהכל נעשה בכבוד.
שימו לב!!! אם יש חשש שזה יכול להיות מתסכל מדיי בשביל החניך המתנדב- אפשר לשחק את המשחק אחרת. אפשר לספר מראש לחניך המתנדב שזו החוקיות ולבקש ממנו שישחק את המשחק -כאילו הוא לא יודע – בשביל שאר החניכים כדי לעזור להגיע למסר הכללי).
נסיים את המשחק ונספר לחניך המתנדב שלמשחק לא הייתה פואנטה. לא הייתה שום מטרה. ועכשיו נשאל אותו איך הוא הרגיש. לבטח יעלו תחושות לא פשוטות. מכאן ננסה להבין יחד. מה קורה כשיש מטרה? אפשר לנצח את המשחק. כשאין מטרה? זה סתם ביזבוז זמן. מרגיש כאילו עבדו עליך. לא קרה פה כלום באמת. מכאן נעבור לשיח על הפעולה שלנו.
שיח- נשאל את החניכים – מי כאן מרגיש שיש לו מטרה בחיים? מה המטרה?
נקרא יחד את הקטע של הרב ליכטנשטיין .
"נח איש צדיק תמים היה בדרתיו" – אלו דור המבול ודור הפלגה. יש הבדלים רבים בין שני דורות אלו, אך הבדל יסודי אחד בולט מאוד במקרא. בדור המבול נאמר "ותשחת הארץ לפני הא-להים ותמלא הארץ חמס": הם גזלו זה מזה, חטפו זה את נשיו של זה – הם חשבו רק על ההווה, כל מחשבתם הייתה נתונה למילוי תאוותיהם ויצריהם. לא הייתה להם אחדות מינימלית, לא היה להם כל חזון לעתיד, כל אדם חשב רק על עצמו ועל הנאותיו הרגעיות.
בדור הפלגה המצב היה שונה. "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כל הארץ" – דור הפלגה חי בעידן הקדמה והטכנולוגיה, בעידן שעמד בסימן עליונותו של האדם בעולם. הם התייחסו לדת כאל דבר פרימיטיבי, המתאים לדורות קדמונים ונחשלים, ורצו לנצל את הטכנולוגיה שפיתחו להשתלט על העולם. היה להם חזון לעתיד, הם הסתכלו רק קדימה, דבר לא היה בלתי-אפשרי בעיניהם. מובן שחזון כזה יכול להתממש רק מתוך אחדות ומתוך שיתוף פעולה. אנשים בודדים אינם יכולים לבנות מגדל. כדי שהתכנון יצא לפועל יש צורך בשיתוף פעולה מצד אנשים רבים העוסקים במקצועות שונים. לא עיוות חברתי ומילוי תאוות עכשוויות היו בדור זה, כי אם אחדות מושלמת ונכונות לעבודה קשה, המכוונת להתפתחות ולהגשמת תכניות רחבות אופקים.
(הרב אהרן ליכטנשטיין, שיחה לפרשת נח, בית המדרש האלקטרוני של ישיבת הר עציון)
נח חי בשני דורות שונים – דור "המבול" ודור "הפלגה". מה המטרה של כל דור? באיזה דור הייתם מעדיפים לחיות?
עכשיו קראנו על המטרות של דור המבול ודור הפלגה.
נשאל את החניכים- מה המטרה האישית שלנו? מה המטרה של הדור שלנו?
3.נלמד את הקטע השני, אותו כתב הרב קוק, והוא יכוון אותנו למסר בפעולה.
"שלמות האדם תלויה במה שתהיה לו מטרה כוללת לכל רצונותיו ופעולותיו בחיים. על פי תעודה נכבדת זו בבירורה השכלי, ילכו כל רגשי לבבו ושאיפותיו ויסדר כל מעשיו לתכליתם. לעומת זה כאשר יְאַ בֵ ד דרך, ותתבטל מדעתו המטרה הכוללת, אז ההרגשות הנפשיות תחת היותן פועלות לטוב תכליתן ,עולות הן בתוהו ופועלות רק לפי ההתעוררות החומרית, בלא תעודה תכליתית כי אם נעימות החוש והשעה.
כוון עליון זה שכללוהו חכמינו האלקיים באמרם "כל מעשיך יהיו לשם ש"ש."
(הראי"ה קוק, סדור תפילה עם פירוש עולת ראיה, פרשת ציצית, עמ' רנז.1)
הקטע הזה של הרב קוק הוא בשפה גבוהה מאד- לכן נסביר במילים שלנו.
האדם יכול להגיע לשלמות כשיש לו מטרה כוללת לרצונות ולפעולות שלו. אם אין לו
מטרה כוללת, האדם מובל על ידי הצרכים החומריים שלו, מה שגורם לו שמחה או
תענוג רגעיים ולא יותר מזה. אבל אם יש מטרה, כיוון לחיים- אז המעשים מכוונים
לתכלית. ומה היא התכלית? כל מעשיך יהיו לשם שמים. לכוון את המעשים והרגשות
שלנו לשמו של הקב"ה, ולא לכבוד והרווח האישיים של עצמנו.
בגיל ההתבגרות- אחד הדברים הכי חשובים שאדם יכול לעשות זה לנסות לברר מי הוא.
בתוך הבירור גם צריך לשאול את השאלה – מה המטרה שלי בחיים? אדם שכל מטרתו בחיים היא הטוב האישי שלו, ירמוס אחרים בדרך וכך כל החברה יכולה ליפול – ממש כמו דור נוח שהחריב את עצמו.
חברה שיש לה מטרה משותפת – זה דבר טוב, אך השאלה מה המטרה. אם המטרה הכללית גם נועדה לשרת את האינטרסים האישיים שלי – מדובר באחדות מזוייפת שלבסוף תתפרק – כמו במגדל בבל.
אם החברה מתאחדת סביב מטרה טובה, שמתחילה במטרה אישית טובה- לחיות חיי משמעות. להטיב לסביבה. להיות אדם גדול, משפיע, אכפתי לסביבה – כך החברה תוכל לתקן את המציאות ויחד נצליח להגיע לחלומות הכי גדולים שלנו. התגשמות חזון הנביאים ואף גאולה שלמה.
יש לכם במקרה שאלה לא פתורה? על הפעולה לשבת, או בכלל?
אנחנו כאן בשבילכם – גם בוואטספ!
רשמו את שמכם ותוכלו לסייע בכמה מן הדרכים הבאות: