1.משחק: "קוף אחרי בן אדם"- מוציאים חניך אחד מהחדר ובוחרים חניך אחד שיהיה "המוביל". החניך המוביל מתחיל לעשות תנועות וכל החניכים צריכים לעשות אחריו את התנועות. המטרה של החניך שהוצאנו החוצה- לנחש מי החניך שמוביל את התנועה. החניכים צריכים לשתף פעולה מהר עם כל תנועה כדי שהחניך שיצא החוצה לא יצליח לנחש מהר מי מתחיל את התנועה. אפשר לעשות כמה סבבים של המשחק.
2.דיון: היום עשינו משחק שבו כולנו היינו צריכים 'להתחקות' אחד חניך אחר. לא תמיד זה היה עם תנועות שאנחנו מכירים או עושים בדרך כלל. איך זה היה לכם לשנות את התנועה בעקבות החניך המוביל? זה היה לכם נוח? לא נוח?
היום אנחנו רוצים לדבר על הנושא של "לצאת מקיבעון". מה זה אומר? לכל אחד מאיתנו יש הרגלים מסויימים. איך הוא מדבר, איך הוא מתנהג בבית ובחוץ, מה הדברים שהוא נוהג לעשות כל יום. השאלה היא אם יש לנו יכולת לשנות קצת את ההרגלים הקבועים, לשנות קצת ממה שאנחנו חושבים או עושים. למה זה חשוב? בואו נראה בפרשת השבוע.
3.לימוד: נקרא את דבריו של הרב משה ליכטנשטיין, מתוך שיחה שהעביר בליל שבת קרח תש"פ והתפרסמו בבית המדרש האלקטרוני של הר עציון:
"פרשת השבוע מציגה בפנינו את החטא הבא של עם ישראל אחרי חטא המרגלים – חטא קורח ועדתו המלינים על משה ועל אהרן. בעקבות זאת, נעשים כמה ניסים המשמשים לשתי מטרות – חלקם במטרה להוכיח לעם כי הקב"ה בחר במשה ובאהרן, וחלקם כחלק מענישת החוטאים (בשריפה או בהיבלעות באדמה). תגובת העם לאירועים הללו מפתיעה במיוחד – הם מתלוננים, שוב: "וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה': וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיִּפְנוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד ה'". (במדבר י"ז, ו-ז) גם אחרי העונש הנורא העם 'לא מתבלבל' ומאשים את משה ואהרן במות החוטאים – ונזכיר שוב כי אין זה החטא הראשון של עם ישראל. הדבר מפתיע משום שלרוב אחרי שהקב"ה העניש את ישראל, העם הכיר בחטאו ולעיתים (אם כי נדירות) אפילו הודה בכך, (..) אך בפרשתנו העם ממשיך להאשים את משה ואהרן בעונש על חטא העם – גם לאחר התגלות הקב"ה והעונש על החטא. מדוע? מסתבר שהעם הניח שמשה ואהרן פועלים ממניעים אנוכיים: לדעת העם משה ואהרן הרגו את קורח ועדתו מתוך ניסיון לשמור על תפקידי ההנהגה בידיהם. העם לא הצליח אפילו לדמיין מציאות שבה אדם פועל מתוך דאגה לכלל ולא רק ממניעים אנוכיים. זה ההבדל בין החטא של קורח לבין שאר החטאים של ישראל: בעוד שהחטאים של ישראל היו מופנים כלפי ה', חטאו של קורח היה מופנה בעיקר כלפי משה ואהרן.
אחרי שהסברנו שהחטא היה בעיקר כלפי משה ואהרן עולה השאלה הגדולה כיצד יכול העם להמשיך לפקפק במשה – הרי משה העמיד את עצמו במבחן האולטימטיבי ועמד בו בכבוד! הקב"ה חולל נס גלוי, האדמה פצתה את פיה, ובכל זאת העם לא סמך על משה – הכיצד?
השאלה מחריפה, משום שגם אחרי ניסיון זה הקב"ה 'נדרש' להוכיח מחדש את אמונו במשה ואהרן: נעשה ניסיון נוסף, הפעם עם המטות, כדי להראות שאהרן נבחר על ידי הקב"ה. הקב"ה חולל נס גלוי שוב כדי להוכיח שהוא מעדיף את ההנהגה הנוכחית על פני ההנהגה החלופית של קורח ועדתו.
אך גם בסוף ניסיון זה העם שמר על אדישות מפתיעה: "וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי ה' אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ". (במדבר י"ז, כד) בסופו של יום העבודה בא כל אחד מהנשיאים, לוקח את מטהו – ו'חוזר הביתה': אף נשיא לא מסיק מסקנות מיוחדות, אלא שומר על השגרה כאילו כלום לא קרה. (..) טבע האדם אינו אוהב לקבל שינויים, והוא נוטה לפרש את המציאות באופן שתתאים לתפישת עולמו.(..)"
4.סיכום: האדם הוא יצור דיי מקובע. קשה לנו להשתנות, לקבל על עצמנו הנהגות חדשות. העולם עצמו משתנה כל הזמן – ועלינו כבני אדם להתאים את עצמנו. להיות קשובים למציאות החדשה ולמה שהיא דורשת מאיתנו, לשנות התנהגות ולפעמים גם דעות. לצאת קצת מעצמנו ומהקבעון, כי יש תקופות שדורשות מאתנו להשתנות ולגדול. שנזכה.
יש לכם במקרה שאלה לא פתורה? על הפעולה לשבת, או בכלל?
אנחנו כאן בשבילכם – גם בוואטספ!
רשמו את שמכם ותוכלו לסייע בכמה מן הדרכים הבאות: