נפתח במשחק: נעלה את כל השבט על כסאות שמסודרים במעגל.
לאט לאט נתחיל להוציא כסאות אחד אחרי השני. כל חניך שמוציאים את הכסא שלו צריך למצוא מקום על יתר הכסאות שנשארו במקום. בסופו של דבר נראה שחלק מהחניכים לא יצליחו להשאר לעמוד על הכסאות כי הוצאנו יותר מדיי כסאות.
ברגע שאחד מהחניכים נאלץ לרדת מהכסא לרצפה המשחק נגמר.
נדבר קצת על המשחק. מעבר לזה שהמשחק הזה הוא נחמד, אפשר ללמוד ממנו: כשהוצאנו כסא אחד לא הייתה בעיה. גם לא כשהוצאנו שני כסאות.
אבל לאט לאט, ככל שיצאו יותר כסאות – כבר לא היה אפשרי כקבוצה לעמוד יחד ולבצע את המשימה של להישאר על הכסאות ולא ליפול לרצפה.
נשאל את החניכים: עשרה בטבת הוא אחד מארבעה צומות שנתקנו לזכר חורבן בית המדרש, ובכל זאת הוא צום מאד לא מובן! מדוע כל כך חשוב לזכור את היום בו התחיל המצור על ירושלים? הרי בית המקדש עוד עומד!
נשמע את התשובות השונות – ואז נניח על הרצפה מול החניכים את המשפט הבא מודפס בגדול:
"צריך לדעת מתי לעצור".
נלמד יחד את דף הלימוד המצורף הלקוח מתוך אתר "לב לדעת" בעניין עשרה בטבת.
רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה א'
יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר (ויקרא כ"ו) והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו'.
ואלו הן: … ועשירי בטבת שבו סמך מלך בבל
נבוכדנאצר הרשע על ירושלם והביאה במצור ובמצוק….
שיר השירים רבה(וילנא) פרשה ג ד"ה בכתיב (ישעיהו מ"ז) קחי רחים וטחני קמח, אמר ר' יהושע בן לוי … כך אמרה ירושלים לבת בבל: אילולי ממרום עשו מלחמה עמי את היית יכולה לי? אילולי שלח אש בעצמותי את היית יכולה לי? הוי קמחא טחינא טחנת ואריא קטילא
קטילת ודרא יקידא יקדת.(קמח טחון טחנת ואריה הרוג הרגת ובית שרוף שרפת)
הרב שרלו, ימים של חורבן וגאולה ניתן להבין את הסיבה העיקרית לקביעת יום זה כיום המציין את תחילת החורבן.
כשם שמותו של אדם אינו מתחולל בשניה אחת, כי אם מדובר בקריסה של מערכות שונות, עד למותו המוחלט, כך הדבר נכון גם לגבי החורבן. חז"ל ציינו כי עשר מסעות נסעה שכינה קודם שנגנזה בשמי מרומים, ובכך ביארו כי החורבן הוא תהליך – החל בסילוק שכינה שרק נביאים יכלו לחזות בו ,והסתיים חודשים לאחר חורבן הבית.
נראה כי סיום החרבת בית המקדש לא אירע בחודש אב, כי אם בחודש תשרי, בו נרצח גדליה, ועימו התקווה לשרוד ואולי אף להקים בית מחדש בצו ד .'
הרב אהרון ליכטנשטיין, שיחה לעשרה בטבת המסר של י' בטבת הוא, שגם בארוע שאינו מרקיע – שחקים, לאחר החורבן, עלינו לעשות את הספירה לאחור ולראות שהניצנים של אותן שלהבות, שאחזו במזרח בט' באב, הועלו כבר בי' בטבת.
ככל שאנו בוחנים את ההסטוריה, אנו למדים שאין להתמקד רק במכה בפטיש, בארוע המסעיר עצמו, אלא לראות את התהליך גם בשלביו המוקדמים.
המסר המוסרי מכך הוא חדוד תודעת השתשלות העבר, וראיית הענפים היוצאים מהשורש.
לדבר זה משמעות רבה ביותר ביחס לשואה, לא לשואה כשלעצמה, אלא לניצניה ולשרשיה;
מהיכן צומחת תופעה פורית ראש ולענה שכזו? ….
כאן המכנה המשותף – חידוד המודעות לתהליכים שבדרך.
חידוד כושר ההבחנה מה עומד לנגד עינינו ותחושת החלחלה ממה שעלול לקרות
שנדע למה תחושת כח, עוצמה ומליטאריזם יכולות להביא,
ומה יכול לגרום חוסר מודעות ל"צלם א-להים."
כפי שלמדנו בדף המקורות – אנו רואים כי עשרה בטבת היה תמרור אזהרה, תמרור עצור גדול לעם ישראל שצריך לדעת לחדול ממעשיו הרעים, ולחזור בתשובה.
לצערנו היום אנו בעת קשה לעם ישראל. מדינת ישראל במלחמה ארוכה משמחת תורה.
בתור עם מאמין, שחי במציאות שמאמין שיש בה משמעות רוחנית יתרה מעל הנסיבות של המציאות – עלינו להתבונן היטב בדברים הקורים לנו.
התרחשות כזאת קשה, שתופסת את עם ישראל ומדינת ישראל מולידה את הצורך והחשיבות להתבונן, לשוב בנו ממעשינו הרעים, לא לחזור לאותה נקודה שהיינו בה לפני שמחת תורה תשפ"ד.
עלינו לחשוב ולהתבונן מה אנו יכולים לקבל על עצמנו לעשות אחרת. לפני שיגיע ט' באב.
יש לכם במקרה שאלה לא פתורה? על הפעולה לשבת, או בכלל?
אנחנו כאן בשבילכם – גם בוואטספ!
רשמו את שמכם ותוכלו לסייע בכמה מן הדרכים הבאות: