נפתח במשחק הדגל: מחלקים את שטח המשחק לשניים ומודיעים לחניכים היכן עובר החצי.
לכל קבוצה יש חפץ שנקרא "הדגל", אותו הם ממקמים איפה שהם רוצים בשטח שלהם בתחילת המשחק, ללא אפשרות להזיזו לאחר מכן.
המטרה היא להביא את הדגל של הקבוצה השניה אל הדגל של הקבוצה הראשונה. מרגע תחילת המשחק כל מי שנתפס בשטח של הקבוצה היריבה נעמד, והוא שבוי – וכדיי להשתחרר הוא צריך לקבל כיף מחבר קבוצתו.
ברגע שחבר מהקבוצה השניה נתפס עם הדגל – הדגל נשאר במקום שבו השחקן נתפס.
שיח:
אפשר לשאול את החניכים – מה היתה המטרה שלכם במשחק? להציל את הדגל? אפשר להעלות ביחד איתם את הנקודה שכל עוד המטרה היא לא לשחרר גם את החברים השבויים – אז יש יותר סיכוי להפסיד ולא להצליח לגנוב את הדגל. למעשה, כדי לנצח – צריך לדעת לגלות אחריות קבוצתית ולא רק למעשה הספיציפי שיביא לקבוצה ניצחון – גניבת הדגל עצמו.
מכאן נדבר על פרשת השבוע עם החניכים.
אנחנו בלב אירועים מאד דרמטיים של 12 האחים, בני יעקב. הגביע נתפס אצל בנימין ויוסף מבקש להשאירו במצרים ולשחרר את האחים.
למעשה יוסף בודק- האם למדתם את הלקח? האם אתם יכולים ומסוגלים להיות ערבים לאחיכם? אתם יודעים לגלות אחריות?
בואו נלמד יחד את הקטע הבא של קובי אוז לפרשה. חלקו האחרון של הקטע יכול לשמש כצ'ופר לפעולה:
"… יהודה מתחיל להציף מה זה סולידריות של משפחה "הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו" (מד, יז) – גם אם רק בנימין גנב אנחנו אחראים למעשיו, אל תפריד אותנו, תעניש את כולנו. יוסף ממאן להשתכנע ורוצה לקחת רק את בנימין.
יהודה מביא עכשיו נאום סנגוריה גדול על ישראל, האב השכול הזקן שעשוי למות מצער אם לא נחזיר את בנימין. הוא מספר על אחריותו האישית לאחיו הקטן ולאביו הזקן. עכשיו זו שיחה בין שני מנהיגים – יוסף מצד אחד ויהודה מצד שני "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי? פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" (מד, לד) – יהודה מציע שייקח אותו במקום בנימין.
אני לא זוכר מי סיפר לי משהו יפה על המילה אחריות, בכל פעם שמורידים ממנה אות מגלים משמעות נוספת:
אחריו – אחריות משמע להיות מובל.
אחרי – אחריות משמע להיות מוביל.
אחר – משמעו לקבל אחריות על האחר.
אח – זה להיות חלק מאחווה – אחריות שבין אחים.
א – להיות מחובר לאני שלי".
(קובי אוז על פרשת ויגש, אתר 929)
להיות אדם אחראי זה אומר לצאת מעצמי.
להסתכל על מה שקורה סביבי, ולפעול. בחיים שלנו יש לנו את המטרות האישיות שלנו – וזה טוב להתקדם לעברן – אבל אנחנו לומדים מהחיים וכמובן מפרשת השבוע שהיותנו אדם שהוא חלק מחברה- דורש מאיתנו לבדוק ולהיות ערבים לכך שאנחנו לא מתקדמים לבד למטרה.
האם מישהו מחבריי עצר במקום? אני צריך לעצור ולבדוק, ואולי יש משהו שאני יכול לעשות כדי לשחרר אותו. האחים לא היו חוזרים הביתה בלי בנימין.
הם למדו את הלקח אחרי האירועים עם יוסף. מה איתנו? האם נקח את הלקח לחיים שלנו?
יש לכם במקרה שאלה לא פתורה? על הפעולה לשבת, או בכלל?
אנחנו כאן בשבילכם – גם בוואטספ!
רשמו את שמכם ותוכלו לסייע בכמה מן הדרכים הבאות:
100 ערכות ראשונות ללא עלות,
אל תפספסו את ההזדמנות להעניק
את הרגע המאי״ר הזה לכיתה שלכם