כיצד מגיעים לקדושה?

2.דיון: מה מביא את האדם לקדושה? ללהיות קדוש?

נשמע את התשובות של החניכים. ננסה להעלות דוגמאות שעלו במשחק. לפנות פח בבית זה להיות קדוש? לעזור לאמא ואבא לבשל לשבת זה להיות קדוש? ללמוד תורה זה להיות קדוש?

הגיוני שהחניכים יענו בדיון שאדם קדוש הוא אדם שמסור לקודש, לומד תורה, מתפלל, מתבדל. ננסה לקחת את המושג הזה ולפרוט אותו גם למקומות שלא היינו חושבים באסוציאציה ראשונה על ידי הלימוד.

3.לימוד: (מתוך בית המדרש האלקטרוני של הר עציון, דבר תורה לפרשת אמור של הרב עמיטל:)
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו; כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו… קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ" (ויקרא כ"א, א'-ו')

"פרשת השבוע פותחת בביאור קדושת הכהנים, וממשיכה בכך את הפרשה הקודמת שעסקה בקדושת כל אדם מישראל – "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, ב').

למרות שהמילה 'קדושה' נפוצה היום מאד בתרבות, נדמה שההבנה של התורה במילה זו שונה מאשר ההבנה המקובלת היום בציבור. היום, כאשר מדברים על 'קדושים', מתכוונים לעושי מופתים, מקובלים; אנשים הנמצאים בספירות עליונות ומנותקים מהעולם ומהוויותיו.

לעומת זאת, כאשר התורה מגדירה מהי קדושה, היא מתייחסת לדבר שונה לגמרי: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (ויקרא י"ט, ג'); "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" (ויקרא י"ט, י"א); "לֹא תַעֲשֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר" (ויקרא י"א, י"ג); "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא י"א, ט"ו); "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט, י"ח); ועוד. מוזכרים בפרשה זו כמעט כל המצוות שבין אדם לחברו!

התורה מדגישה, שאין הבדל בין מצוות שבת, שטעמה עליון והיא מפרישה את האדם ממלאכה ומעבודה, ובין כיבוד אב ואם, הנובעת מחוש מוסרי טבעי של האדם.

שתי המצוות מביאות את האדם לקדושה. מה שמביא את האדם לקדושה הוא לא רק כל מיני מעשים עליונים וגבוהים, אלא גם המצוות הכי פשוטות שבין אדם לחברו: איסור גניבה, איסור שקר, איסור שנאה.

זו הקדושה האמיתית – החיבור לעולם וההתנהגות המוסרית הבסיסית שבין אדם לחברו, ולא פרישות ועיסוק בעליונים."