שיח- עוד שנה נגמרה ושנה חדשה מתחילה. נחשוב יחד עם החניכים על הנקודות הבאות:
- למה צריך לחגוג שנה חדשה, להפריד בין זמן לזמן? מה זה עוזר לנו שמשהו אחד נגמר ומשהו חדש מתחיל? תחשבו על ההבדלים שהם מכירים מהחיים שלהם, לעלות כתה, לעלות שבט. כל שינוי סטטוס כזה מזמן לנו משהו לחיים. מה זה מזמן לנו?
- את הדיון הכללי ננסה לכוון למחשבות הפרטיות יותר – מספר ימים בשנה, בימים הנוראים, אנו מצווים לחשוב אחורה על מה שהיה השנה. לעצור. ולתקן, להתחיל מחדש. המשחק שעשינו בתחילת הפעולה היה טעימה למשהו שכדאי לעשות – נזמין את החניכים שלנו לחשוב על שלושה תחומים בהם הם היו רוצים להשתפר, ושלושה אנשים מהם הם היו רוצים לבקש סליחה ולהתחיל מחדש.
נלמד יחד: כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃ {ס}
כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃
לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ וְלֹא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבׇר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃
כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ {ס} (דברים, ל, י-יד)
" כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו" – מלמד השפת אמת: 'לעשותו קרוב', רוצה לומר, כי ראשית הפסוק 'כי קרוב אליך הדבר מאד', איננה תיאור מצב, כי אם אפשרות, פוטנציאל. הדבר יכול להיות קרוב אליך, מפני שיש בידך, או ליתר דיוק בפיך ובלבבך, לעשותו קרוב.
קירבתה של התורה אלינו, הינה כח ורשות. כח, רוצה לומר שזו תכונה שניתנה לישראל בלבד.
מלאכי השרת, אין בידם את הכח להפוך את התורה לקרובה אליהם. אולם, כך משמע גם מן הביטוי השני, גם אין בידם הרשות לעשות זאת.
זוהי זכות שניתנה לישראל בלבד. מלאכי השרת, נעדרי לב הם. מסיבה זו הם אינם חוטאים, מסיבה זו הם אינם 'נגועים' בנגיעה אישית, מסיבה זו לעולם לא יפרו את דבר ד', אך מסיבה זו הם גם אינם יכולים להזדהות, הם אינם יכולים להפנים, הם אינם יכולים להפוך את התורה לקרובה אליהם.
התורה לעולם תשאר להם זרה, מנוכרת חיצונית. רק בכוחו של הלב, להפוך בסופו של דבר את התורה לחלק ממני, עד שכבר אני מתקשה לומר מה תורה ומה אני, מהי המחשבה שלי, הרגשות שלי, השאיפות שלי, ומה הן שאיפות התורה. זאת מפני שהלב הביא לזהות בין שני אלו.
פרשיה זו, על פי השפת אמת מעניקה לנו את הכח ואת הרשות, להפוך את התורה עבורנו, ראשית – למושגת, ושנית – לחלק מאיתנו. הפה והלב, הינן המתנות שקיבלו ישראל על מנת להביא את השפע האלקי העליון בקרבם עד כדי זהות מוחלטת, ומתוך פעולתם של הפה והלב, נקרב את התורה לליבנו – 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.'
(הרב איתמר אלדר, פרשת ניצבים, בית המדרש האלקטרוני של ישיבת הר עציון)
