התמדה

שיח

נפתח ונגיד שהיום בפעולה נדבר על היכולת להתמיד. לעשות מעשה שהוא חוזר על עצמו, יום אחר יום, אותו מעשה מחדש.

נשאל- תנסו לחשוב על משהו אחד בחיים שאתם מתמידים בו. עושים אותו שוב ושוב כל יום מחדש. (לא אוכל או שתיה. משהו שהוא מעבר למעשים הבסיסיים שלנו). אחרי שנתנו דקה לחשוב נתן לחניכים שלנו לשתף.

נשאל – למה זה בכלל חשוב להתמיד במשהו? למה צריך את זה? מה זה נותן?

נלמד  יחד

שימו לב שדף המקורות ארוך ומצויות בו גם הערות לכם – המדריכים. נסו לקחת מתוך הדף את המקורות הרלוונטיים לכם, שהכי התחברתם אליהם. (יש בדף גם שאלות מנחות שיעזרו לכם להעביר את המקורות לחניכים).

1. "את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים – זה כלל גדול בתורה"
   (נתיבות עולם, נתיב אהבת הרע, פרק א').

(נקודות לשיח: מה מתואר לנו במשפט הזה? מה המשמעות של "כלל גדול בתורה"? נסו
לחשוב, מדוע זה כלל גדול בתורה?)

-הסבר למדריכים: מתוארים לנו כאן קורבנות התמיד- קורבנות שהיו מוקרבים מדיי יום
ביומו. במשפט "זה כלל גדול בתורה" – הכוונה היא שקורבנות התמיד הם חלק עיקרי וחשוב
בעבודת השם. נסו לחשוב עם החניכים מדוע? מצד אחד קורבנות התמיד עלולים להיות עשיה
מעט משמימה (אפשר להשוות את זה לעולם של תפילה , שגם אנחנו מצווים לעשות אותה
מדיי יום) ומצד שני – הרי עצם הדבר הזה שחוזר על עצמו בונה את הקשר עם הקב"ה! נסו
להקביל את הדבר לעולמות אחרים שלכם.

לדוגמא, מי שבחוג כדורסל. מה שמהווה את הקשר בינו לבין הכדורסל וגם את היכולת להשתפר במשחק זה האימון השבועי! נסו לחשוב על דוגמאות נוספות שנכונות לחיים שלכם ושל החניכים שלכם ומתוך כך לדון על המקור הזה

2. "כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה" – "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" (רש"י). השפת אמת מסביר כי הפסוק בא לומר שאהרן לא חיפש דרכים לעשות הכול בצורה מקורית, להטביע את חותמו על העבודה ולמצוא בה חידושים; הוא עשה יום אחרי יום בדיוק את מה שצווה, וזהו שבחו.

נקודה לשיח – במקור זה ניתן להתבונן בנקודה שממנה צמחנו לפעולה שלנו.

אהרון מדליק את הנרות מדיי יום במשכן. ראו מהמקור – כמה שבח היה לאהרון מכך- לא כי עשה משהו חדש, לא כי ניסה להיות מקורי – אלא פשוט כי דבק בעשיה שלו כל יום מחדש.

3. התמדה המבוססת על מחויבות היא נדבך יסודי בעבודת ה'. – הרב עמיטל:

במהלך חיי, התנסיתי באופן אישי בחשיבות עניין זה. בצעירותי, בישיבה, למדתי עם שני בחורים מוכשרים מאוד. אחד מהם היה נוהג לעשות ככל העולה על רוחו. כשבישיבה ישנו, הוא למד, וכשלמדו בישיבה, הוא ישן. אם בישיבה למדו זבחים או בבא קמא, הוא למד מנחות או בבא מציעא. חברי השני היה בחור ממושמע מאוד שתמיד עשה מה שציפו שיעשה. שניהם הפכו לאנשים חשובים, אולם דווקא ידידי הממושמע הפך ליצירתי מבין השניים. בנעוריו הוא בנה לעצמו בסיס איתן שעליו יכול היה להוסיף ולהתפתח במשך הזמן.

לעומתו, ידידי השני בזבז הרבה כוחות יצירה כדי לא לעשות אף פעם את מה שהיה עליו לעשות, והוא לא מיצה את היכולת הטמונה בו. אהרן קיבל והפנים את המסר שהעביר לו הקב"ה. לגבי הציווי להדליק את המנורה התורה אומרת: "ויעש כן אהרן" (במדבר ח', ג). רש"י שם אומר כי הפסוק בא "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" – עשה בדיוק כפי שנצטווה. אהרן הבין שעבודת ה' מתוך מחויבות והתמדה היא הדרך הנכונה להתקרב לקב"ה. גם אנו צריכים להקשיב למסר זה, להבין אותו, וליישם אותו בחיינו כבני תורה וכעובדי ה'."

נקודה לשיח: מה ההבדל בין שני החברים של הרב עמיטל? איזו דרך עדיפה? מדוע?

(הלימוד מעובד לפעולה ע"י מרב שמש רוזן, ונלקח מתוך שיעורי הרב עמיטל לפרשת בהעלותך המצויים בבית המדרש האלקטרוני של ישיבת הר עציון)