נפתח את הפעולה במשחק:
משחק החזיר הקפיטליסטי: מחלקים לכל החניכים פתקים בשני צבעים.
לא משנה איזה, נגיד אדום וכחול. לכם יש קופסה של מסטיקים/סוכריות/עדשים שאפשר לחלק בכמות מספיקה לכל השבט.
הכללים הם: אם כולם מרימים את הפתק בצבע הכחול – כל חניך מקבל מסטיק אחד. אם חלק מהחניכים מרימים אדום וחלק מרימים כחול, אף אחד לא מקבל כלום. אם רק חניך אחד מרים אדום וכל השאר מרימים כחול – החניך שהרים אדום מקבל 5 מסטיקים וכל השאר לא מקבלים כלום.
(זה משחק שבדרך כלל מוציא הרבה תחושות לא פשוטות. חשוב לעבד את המשחק אחרי – מי שהרים אדום, למה? מי שהרים כחול, למה? למה הצלחתם ולמה נכשלתם? אם כל חניך היה בוחר בדרך שבה כולם מקבלים – הייתם יכולים לקבל 5 מסטיקים ב5 סבבים! (כל אלו הערות של עיבוד לדוגמא, אפשר להמשיך בכיוון הזה)
שיח- כמה פעמים בחיים שלנו אנחנו בוחרים בבחירה הקלה והמהירה ולא בבחירה שדורשת מאיתנו לחכות בסבלנות- בחירה שתתן לנו בסוף הדרך הרבה יותר? היכולת הזאת קשורה ונלמדת הרבה פעמים מתוך קיום המצוות: לחכות מספר שעות בין בשר וחלב, לשמור שבת ולהתנתק מחייה עשיה השוטפים.
אפשר לשאול את החניכים שלנו, האם זה קל לנו? האם זה קשה? מה אנחנו בכל זאת מרוויחים מזה?
נלמד יחד את דף הלימוד המצורף בנספח 1.
פרשת השבוע פרשת תולדות מלמדת אותנו איך אנחנו נהיים אנשים גדולים יותר.
מיעקב אנחנו לומדים להיות אנשים שיודעים להתמסר לרוח, גם במחיר של ויתור על הנאות חומריות רגעיות עכשיו. עשיו מתחרט על מכירת הבכורה, על אף שהרוויח ממנה את נזיד העדשים החם.
יעקב, לעומת זאת – הולך בדרך בה הוא מרוויח מנהיגות, ואת המשך קיום הדורות אחריו – בהתמסרות למשימה של אבותיו ולאלוקים.
יש לכם במקרה שאלה לא פתורה? על הפעולה לשבת, או בכלל?
אנחנו כאן בשבילכם – גם בוואטספ!
רשמו את שמכם ותוכלו לסייע בכמה מן הדרכים הבאות: