נפתח את הפעולה במשחק. שתי אופציות למשחק, לפי מה שהכי מתאים לשבט שלכם:
משחק הכסאות: עושים מעגל צפוף של כסאות וכל החניכים עומדים על הכסאות (בזהירות… בהשגחת המדריכים) כל פעם מדריך מוציא כיסא אחד מהמעגל. החניכים צריכים לעזור אחד לשני שכולם ישארו על הכסאות. לא מספיק שהחניך דואג להישאר על הכיסא – הוא צריך לדאוג שאף חניך לא נופל. המדריכים צריכים להוציא כסא כל פעם מצד אחד, כדי שכל קבוצה תצטרך לדאוג בתורה שכולם מצליחים להישאר על הכיסאות.
משחק החזיר הקפיטליסטי (מתאים יותר לשבטים בוגרים ולא גדולים בכמות): מחלקים לכל החניכים פתקים בשני צבעים. לא משנה איזה, נגיד אדום וכחול. לכם יש קופסה של מסטיקים/סוכריות/אוכל שאפשר לחלק בכמות מספיקה לכל השבט. הכללים הם: אם כולם מרימים את הפתק בצבע הכחול – כל חניך מקבל מסטיק אחד. אם חלק מהחניכים מרימים אדום וחלק מרימים כחול, אך אחד לא מקבל כלום. אם רק חניך אחד מרים אדום וכל השאר מרימים כחול – החניך שהרים אדום מקבל 5 מסטיקים וכל השאר לא מקבלים כלום.
(זה משחק שבדרך כלל מוציא הרבה תחושות לא פשוטות. חשוב לעבד את המשחק אחרי – מי שהרים אדום, למה? מי שהרים כחול, למה? למה הצלחתם ולמה נכשלתם? אם כל חניך היה בוחר ב"טוב"- בדרך שבה כולם מקבלים – הייתם יכולים לקבל 5 מסטיקים ב5 סבבים!)
(כל אלו הערות של עיבוד לדוגמא, אפשר להמשיך בכיוון הזה)
שיח- נסו לעבד יחד את המשחק. מה יכל לגרום לכם להצליח יחד כקבוצה? כמה בשבט אתם מרגישים שההתנהגות של כל אחד עושה הבדל? באווירה, ובהכל? יש לכם דוגמאות למתי שההתנהגות שלכם השפיעה על שאר השבט? נסו לחשוב ולעבד יחד את אירועי הקיץ השבטיים, מחנה הקיץ – איפה היינו טובים יחד כשבט, ואיפה לא היינו אחד בשביל השני?
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים, יא, כו)
הפרשן רבי אברהם אבן עזרא מסביר על שום מה פותח משה את דבריו לבני ישראל בלשון יחיד: "ראה לכל אחד ידבר" לפי זה בא הכתוב להדגיש כאן, שתיקון הכלל תלוי בתיקונו של הפרט. התורה פונה אפוא לכל אדם ואומרת לו: אם אתה רוצה לחיות בחברת מתוקנת, צא תחילה ותקן את עצמך!
הגאון רבי משה סופר, בעל "חת"ם סופר", קושר את לשון הכתוב שלפנינו למאמר הבא של חכמינו ז"ל במסכת קידושין (מ', ע"ב): "לעולם יראה אדם עצמו (ואת העולם כולו) כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצווה אחת – אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת – אוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה".
על יסוד מאמר זה מובנת לנו הקריאה המושמעת בפתח הפרשה לכל יחיד ויחיד: "ראה!" – התבונן ודע, שבכל מעשה שאתה עושה, לטוב או לרע, הנך מביא לך ועולם כולו ברכה או חלילה קללה.
(לקוח מתוך: פרפראות לתורה-מנחם בקר, ספר דברים, פרשת ראה)
סיכום – בסיכומו של הקיץ, ובתחילתו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, זהו זמן של תשובה בשבילנו, לתקן את המעשים שלנו ובכך לתקן את השבט, הקהילה והחברה כולה.
יש לכם במקרה שאלה לא פתורה? על הפעולה לשבת, או בכלל?
אנחנו כאן בשבילכם – גם בוואטספ!
רשמו את שמכם ותוכלו לסייע בכמה מן הדרכים הבאות: