נפתח את הפעולה במשחק: נבקש שניים עד שישה מתנדבים – נחלק אותם לזוגות.
אחד בכל זוג יצא החוצה והשני מהזוג ישאר בחדר. נבקש מהשני לשנות משהו קטן(!) במראה החיצוני שלו. זה יכול להיות שרוך פתוח, סיכה במקום אחר, חולצה בתוך המכנסיים/חולצה מחוץ למכנסיים וכן הלאה. (גם בנות יכולות לעשות שינוי קטן בהתאמה – להוריד עגיל, לשנות קשירה, להוריד סריג, וכו'.)
כל פעם נבקש מחניך אחד לחזור ונשאל אותו – מה השתנה בבן זוגו? כדי שזה יהיה מאתגר אפשר להגביל את התשובה בזמן. 10-20 שניות. אם השני עלה על זה בזמן הקצוב, הזוג מנצח. וכך ממשיכים גם עם הזוגות הבאים – קוראים לנציג שיצא לחדר וכו'.
שיח- כמה בחיים שלנו אנחנו מרוכזים בעצמנו – באיך אני נראה, מרגיש וכו', וכמה אנחנו רגישים ורואים את האחר, הסביבה? המשחק הזה כמובן לא מדגים את היכולת הזאת אצל כל אחד ואחת מאיתנו, אבל הוא כן יכול לתת לנו כיוון.
האם כשהגעתי היום לסניף הסתכלתי על חברות/חברים שלי על הפנים? הצלחתי לשים לב אם מישהו/י עצוב/ה? אני יודע/ת להיות החברה הזאת שנמצאת בשביל האחרים, ולא רק בתוך הסיפור שלי, איך שאני רואה את העולם ואת החברים ובעיקר את עצמי?
נלמד יחד את הלימוד הבא (מומלץ להדפיס לחניכים):
"בלעדיי, א-לוהים יענה
שר המשקים ושר האופים זועפים. חלומותיהם אינם נוטשים אותם עם אור הבקר והם מוטרדים. יוסף מציע לעזור להם ולפתור את חלומותיהם. הוא מדגיש: "הלוא לא-לוהים פתרונים, ספרו נא לי" (בראשית מ, ח). דומה כי יוסף מתחיל להבין בבור הכלא מה שלא הבין כשהאחים זרקו אותו לבור בדותן: שיש גדול ממנו, ושכוחו בא לו מהאלוהים.
אם הבין זאת יוסף, מדוע הוא נשכח בבית האסורים? ("ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" – מ, כג). מדוע מתעכבת גאולתו, הרי לכאורה עשה תיקון שלם?!
דומה שעדין לא הפנים יוסף את לקח השלכתו לבור או לבית האסורים. הוא מכריז כי רק "לאלוהים פתרונים" אבל מסיים את המשפט בהדגשת ערכו שלו ("ספרו נא לי").
זאת ועוד, אם נשים לב לדברי יוסף אל שר המשקים: "ועשית נא עמדי חסד; והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן-הבית הזה" (מ, יד) נבחין כי יוסף מוסיף הסבר למצבו ומסכם את אשר אירע לו. ואלו מילותיו: "כי גונוב גונבתי מארץ העברים, וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור" (מ, טו).
"וגם"? אכן נכון הדבר שפה (כלומר במצרים בבית פוטיפר) לא עשה יוסף דבר המצדיק את ישיבתו בבית האסורים, אבל האם ניתן לומר כי יוסף לא עשה מאומה בכנען וסתם כך נגנב מבית הוריו ונמכר לעבד במצרים?
מסתבר שיוסף עדיין לא הפנים את הלקח שבית האסורים אמור ללמדו. הוא עדיין לא לוקח אחריות על שנאת אחיו כלפיו. לפיכך מחייבת העלילה כי שר המשקים "ישכחהו". הוא צריך עוד זמן כדי להרהר בינו לבינו בשל מי באה לו הרעה הזו. הוא צריך לחוות את העובדה ששכחו אותו בבית (האסורים) כדי להשיל מעליו את כתונת הפסים של הנער המפונק הרואה את עצמו כמרכז העולם.
רק בפרק הבא אחרי חלומותיו הנשנים וחוזרים של פרעה ייזכר לפתע שר המשקים בנער העברי ויציע להביאו אל הארמון. ואכן אז יפתח יוסף את דבריו בביטול עצמי אמיתי ויאמר: "בלעדיי. א-לוהים יענה את-שלום פרעה" (פרק מא, פסוק טז)".
(ד"ר גילי זיוון, פרשת וישב, אתר 929)
יוסף כנער מרוכז בעצמו ובחלומותיו.
האחים שלו מתוך קנאתם והתרעמותם על התנהגותו מוכרים אותו. משם יוסף עובר תהליך, שנים ארוכות של מרחק מהבית, סבל וניסיון כדי ללמוד על בשרו שקודם כל יש את אלוהים – ואז את האדם. והאדם – הוא חלק אחד מחברה, מעם.
הסתכלות נכונה על עצמי תכלול ענווה מול אלוקים לצד הסתכלות על הזולת – כאשר הדאגה האישית לעצמי צריכה וראויה להיות כרוכה יחד עם הדאגה לחברים ולקרובים אליי.
יש לכם במקרה שאלה לא פתורה? על הפעולה לשבת, או בכלל?
אנחנו כאן בשבילכם – גם בוואטספ!
רשמו את שמכם ותוכלו לסייע בכמה מן הדרכים הבאות:
100 ערכות ראשונות ללא עלות,
אל תפספסו את ההזדמנות להעניק
את הרגע המאי״ר הזה לכיתה שלכם