נפתח את הפעולה במשחק:
מעגלי אמון- נתחלק למעגלים של עד 9 ילדים, בנים ובנות בנפרד. החניכים צריכים לעמוד צפופים מאד אחד ליד השני. נבקש מכל מעגל מתנדב אחד שיעמוד בדיוק במרכז המעגל. על המתנדב לעמוד במרכז המעגל ולעצום עיניים. חשוב מאד שהמעגל יהיה צפוף ביותר, ככה שאין מרחק בכלל בין חניך לחניך. המתנדב שעומד בדיוק במרכז המעגל עוצם עיניים ונשען אחורה (בלי ללכת אחורה. על המתנדב להישאר בעמידה באותה נקודה במרכז המעגל ומתוכה להישען אחורה) מאותו הרגע לחברי הקבוצה יש תפקיד חשוב מאד, הם הידיים שתופסות את המתנדב, כאשר כל אחד שהחניך המתנדב נשען לכיוונו – אחראי להחזיק ולהעביר בעדינות קדימה את המתנדב לחניך שממול (בדחיפה עדינה ביותר). כך שהמתנדב במרכז המעגל הוא כמו "נחום -תקום" שזז לאן שמזיזים אותו, באמון מוחלט בקבוצה, ללא שליטה עצמית בתנועות הגוף שלו קדימה ואחרונה (דגש זהירות: כל מעגל צריך פיקוח מדריך. על המדריך לפקח שהמעגל בטיחותי- כלומר צפוף ביותר, כל כתף של חניך נוגעת בכתף של החניך השני. דגש נוסף – שהחניכים יודעים שעליהם לשמור על החניך במרכז.) כאשר מצליחים – והחניך במרכז מתמסר לגמרי והמעגל מצליח להניע אותו, אפשר להחליף למתנדב נוסף במעגל.
שיח- נשאל את החניכים שעמדו במרכז – האם הצלחתם לתת אמון מוחלט בחבריכם לקבוצה? האם הצלחתם להתמסר לגמרי? אם לא, מה הפריע לכם?
נשאל את הקבוצה – מי שלא התנדב לעמוד במרכז, מדוע לא התנדבתם? מה כל כך קשה בלתת אמון? ממה מפחדים?
מכאן נפתח את נושא הפעולה עם החניכים – השבת כפי שאתם יודעים נקרא את עקידת יצחק. אחד הדברים הכי גדולים שאברהם אבינו היה צריך לעמוד בו זה האמונה בה'. להיות סמוך ובטוח שהצעד הדיי משוגע הזה כרגע, לא משנה כמה זה נראה מופרך, מנוגד לכל הגיון בריא ואנושי- אברהם נותן אמון וסומך על ה' שזה מה שנכון לעשות.
נלמד – חלק מהקטע במילותיו של הרב קוק, ועלול להיות ברמה גבוהה לחלק מהחניכים. שבטים בגיל קטן יותר יכולים לדון יחד על עקידת יצחק מתוך הכתוב בפרק כ"ב בספר בראשית. מה במעשיו של אברהם המתוארים מראה כי לאברהם היה ביטחון מוחלט ב-ה'?
כל הוגי הדעות היהודיים עסקו בעקידת יצחק, וכל אחד מהם הסביר אותה בצורה שונה. עם זאת, כולם הסכימו כי עקידת יצחק היא "מאורע גדול אשר נהיה ליסוד העלייה הרוחנית של כל האנושות כולה" (עולת ראיה עמ' פד), ומסיבה זו אנו מזכירים אותה בכל מהלך חיינו: בברית המילה, בכל יום בתפילה ובתפילות הימים הנוראים.
הראי"ה קוק הסביר את עקדת יצחק כשיא של "הגברת הרגשות היותר עדינים, והתכללותם באור אהבה המרוממה והעדינה לאין סוף, אהבת ה' הבהירה כביטול טיפה אחת בים" (שמונה קבצים, קובץ ה' פיסקה צה). כלומר: עקדת יצחק היא סמל לכך שהאדם צריך לקחת את כל רגשותיו, ואפילו את הרגשות הבסיסיים והברורים ביותר, ולבטל אותם מפני רצונו של הקב"ה. גם את האהבה הברורה והפשוטה שהאדם אוהב את בנו – עליו להקריב לקב"ה, אם הקב"ה רוצה בכך.
יתר על כן: הראי"ה מסביר שאברהם אבינו לא הקריב את רגשותיו מתוך תחושת מחוייבות או פחד, אלא באהבה גמורה ומתוך שמחה, ללא שום עצבות או ספקות. כדי לבאר זאת, הוא מתאר את שנתו של אברהם אבינו בערב שלפני העקידה: "מנוחת הנפש של הנשמה הקדושה, של האב הקדוש איתן האזרחי, לא נשבתה. שנתו לא נהיתה עליו מתוך הידיעה הברורה הבאה לו בדבר ה', ושום רגש של כהות של רישול ושל דיכאות לא נתערב בהמית נפשו המטוהרה. שנת ישרים במנוחה ועליזת קודש" (עולת ראיה עמ' פו). יכולתו של אברהם לישון שנת ישרים בערב שלפני הקרבת בנו לקב"ה ודאי שלא נבעה מחוסר אהבה לבנו. אברהם חי בתודעה מתמדת שצו ה' אינו פקודה הנוחתת משמים, אלא ציווי המותאם בצורה הטובה ביותר לנפשו של האדם. לכן, אם הקב"ה ציווה עליו לעשות מעשה מסויים – כנראה שזה המעשה המתאים ביותר לנשמתו, וממילא הוא יכול לישון שנת ישרים ולהקריב את בנו בשמחה.
(הרב אודי סט, בית המדרש האלקטרוני של הר עציון)
בדור שלנו קל להרגיש רחוקים מ-ה'. בשונה מאברהם, שממש הצליח לשמוע את הקב"ה מדבר אליו – לנו קשה מאד להרגיש שה' שומע אותנו – ובקשר ישיר איתנו.
ובכל זאת – אברהם מלמד אותנו שיעור גדול בלתת אמון. שגם אם לפעמים נראה לנו שה' לא נמצא. לא שומע אותנו. לא רואה אותנו – בכל זאת צריך לזכור שמאחורי "הקלעים" הקב"ה שם, מכוון אותנו, משגיח ושומר.
יש לכם במקרה שאלה לא פתורה? על הפעולה לשבת, או בכלל?
אנחנו כאן בשבילכם – גם בוואטספ!
רשמו את שמכם ותוכלו לסייע בכמה מן הדרכים הבאות:
100 ערכות ראשונות ללא עלות,
אל תפספסו את ההזדמנות להעניק
את הרגע המאי״ר הזה לכיתה שלכם