מעבר מהחינוך החרדי לדתי

טיפים ליוצאים מהחברה החרדית:

רקע:

1. כשם שהחברה החרדית אינה עשויה מקשה אחת, גם החברה הדתית – לאומית מגוונת מבחינה רעיונית. אין בה כיוון אחד  והיא מכילה תתי זרמים אידאולוגיים שונים ורבים: פתוחים ושמרנים, שכלתנים ורוחניים יותר,  וכו'.
2.  מערכת החינוך של החברה הדתית לאומית מכילה בתוכה את  המחויבים לשמור על מצווה קלה כבחמורה, יחד עם ציבור מסורתי המקיים מצוות באופן חלקי.
3. כלל הציבור הדתי- לאומי מאמין במדינת ישראל כחלק מתהליך הגאולה ורואה בה ערך דתי, ולכן  הוא מחשיב ביותר את השירות בצה"ל, מאמין במוסדות המדינה ובשמירה על חוקיה.

למעשה:

1. במרבית הקהילות הדתיות- לאומיות, כל הגוונים שתוארו לעיל יוכלו להתקבל ולהיות חלק מהקהילה.
2. רוב מערכת החינוך הדתי הינה ציבורית ('ממלכתי – דתי') ועל כן היא מחויבת לקבל כל ילד שמעוניין בחינוך דתי. אם במקרה נתקלתם בסירוב כלשהו- פנו אלינו.

מדריך להורה: מערכת החינוך הדתית לאומית

גיל 3-6: גן ילדים ממ"ד
בחינוך הדתי קיימים אלפי גני ילדים ממלכתיים דתיים. ההרשמה לגנים נעשית דרך הרשות המקומית המחויבת  לקבל כל ילד שהוריו חפצים בחינוך זה. ההבדלים בין הגנים הינם קטנים ביותר ותלויים בעיקר בגננת ובקהילה המקומית.

ברוב רובם של גני הילדים של החינוך הממלכתי דתי, ילדים וילדות לומדים ביחד.

גיל 6- 12: בית ספר יסודי ממ"ד
בחינוך הדתי קיימים כ- 450 בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים ברחבי הארץ. הרישום למוסדות אלו נעשה דרך הרשות המקומית המחויבת לכך שכל ילד יתקבל לאחד מבתי הספר של הרשות, בדרך כלל על פי אזור  רישום גאוגרפי. באופן חוקי לא ניתן לבצע  סינון כלשהו בתהליך ההרשמה.
בין בתי הספר ישנם הבדלים טבעיים התלויים בראש ובראשונה בסגנון ההוראה והניהול. מבחינה אידאולוגית, קיים שוני לפי רמת ההפרדה המגדרית, לפי היחס בין לימודי החול ללימודי הקודש, לפי סגנונות הלמידה של המקצועות השונים,  המגוון והאופי של המשפחות,  רמת הפתיחות לעולם הסובב ועוד. בהתאם לכך בתי הספר הדתיים- לאומיים מכנים את עצמם  "מדעיים", "תורניים"  "תלמוד תורה ממלכתי דתי". יחד עם זאת, רב הדמיון על השונה ורצוי שהשיקול המרכזי בבחירת סוג ביה"ס הינו הקרבה הגאוגרפית.
ישנם גם הורים  הבוחרים לשלוח את ילדיהם למוסדות משותפים  לילדים חילונים ודתיים הלומדים יחדיו. ומאידך, יש המעדיפים  תלמודי תורה ציוניים השייכים לחינוך המוכר שאינו רשמי. קיימים עשרות בתי ספר משני הסוגים הללו.

גיל 13- 18: חטיבת ביניים ותיכון
בחינוך הדתי קיימים כ- 300 מוסדות תיכוניים, רובם מופרדים מגדרית ופועלים לבנים או לבנות לחוד. המוסדות משתנים בהתאם לאופי הניהול  והקהילה. מבחינה אידאולוגית קיימים מוסדות המבטאים תתי זרמים שונים בציונות הדתית והדבר בא לידי ביטוי בצורת הלימוד, בפתיחות לעולם, בדגשים החינוכיים ועוד. לפי החוק,  הרשות המקומית חייבת לשבצו במוסד לימודי  שבתחומה כל תלמיד  החפץ בחינוך דתי וללא תשלום נוסף. הורים רבים בוחרים  לרשום את ילדיהם למוסדות מרוחקים או פנימיתיים  הגובים סכומי כסף גבוהים יותר. בהתאם לכך, המוסדות מתחלקים לפי בעלות של רשת חינוך או רשות מקומית, וכל מוסד מגדיר עצמו אחרת: ישיבה תיכונית, אולפנה, תיכון דתי, וכו'. בכולם הילד ילמד לימודי קודש יחד עם לימודי חול וייגש לבחינות בגרות. ההבדל הינו במינון ובדגשים.

לקראת סיום לימודי התיכון, על הבנים והבנות  להחליט לאן פניהם לאחר סיום הלימודים.

בנים: גיל 18 – 23: צבא ומסגרות ללימוד תורה

בעבר הרחוק, ברירת המחדל עבור בנים היתה להתגייס ישירות לצה"ל. כיום, רבים מן הבוגרים מבקשים דחיית גיוס זמנית ופונים לישיבה גבוהה, לישיבת הסדר או למכינה קדם צבאית . המסגרות מתחלקות לפי רמת הלימוד ועומקו, אורך השירות הצבאי  ודגשים רוחניים שונים. מסגרות אלה משקפות את ההבדלים הערכיים והאידיאולוגיים בין תתי הזרמים שבציבור הדתי – לאומי. ניתן למצוא מכינות לקראת צבא הכוללות שנת לימודים אחת, ישיבות הסדר הכוללות מסלול של 5 שנים המשלב צבא וישיבה, וישיבות גבוהות אשר לאחר סיום הלימוד בהן מתגייסים לצבא באופן מלא, ועוד. קיימים גם מסלולים מורכבים נוספים כמו ישיבת שילוב, "הסדר מרכז" "שסדר" ועוד. המשותף לכולם: שילוב צבא עם מסגרת ישיבתית.

בנות: גיל 18- 22: שרות לאומי או צבא ומסגרות לימוד תורה
ברירת המחדל לפי החוק, הינה שירות צבאי מיד עם סיום הלימודים או לאחר שנת הכנה ולימוד. בנות דתיות יכולות להצהיר שאינן חפצות בשרות צבאי מטעמים שונים, ואז  הן ישובצו במסגרות שונות של  שירות לאומי למשך שנה או שנתיים. במסגרת השרות הלאומי ניתן לשרת בקרבת הבית ואף ללון בו, או לקבל דירה עם בנות שרות נוספות מטעם מקום השרות. כיום, כשליש מבנות הציונות הדתית משרתות בצבא, במסגרות כלליות או יחודיות לבנות דתיות,   וכשני שליש פונות לשירות לאומי. במקביל,  וגרות רבות של החינוך הדתי נוהגות ללמוד ב'מדרשה'- שנה או יותר של הכנה ולימוד תורה  לפני או אחרי השירות, או במכינה קדם- צבאית. הבחירה בין האפשרויות השונות מתאפיינת  בתפיסות אידאולוגיות שונות, בהתאם לתתי הזרמים הקיימים בציונות הדתית.

גיל 22 ואילך: לימודים אקדמאיים
עם סיום השירות הצבאי או הלאומי ושנות לימוד התורה יבחרו מרבית הבוגרים את המוסד האקדמי אליו ימשיכו. לצורך כך, הבוגר/ת יבחן במבחן פסיכומטרי, נוסף על ציוני הבגרות אותם השיג בתיכון. בוגר/ת שציוניו אינם טובים דיים, יבחן מחדש ולעתים, לצורך סיוע, ירשם למכינה קדם אקדמית או לקורס הכנה למבחן הפסיכומטרי.
אופציות הלימוד הינן רבות ומגוונות. רבים ילכו למוסדות האוניברסיטאיים ולמכללות הרגילות. ישנם אלה אשר ילכו דווקא למוסדות המיועדים רק לציבור הדתי והלימודים שם מתקיימים בהפרדה מגדרית.

טיפים לבני המגזר הדתי לאומי, בהתייחסות למגיעים לקהילתכם מהחברה החרדית:

רקע:

1. בעומק התפיסה החרדית, הדתי לאומי נחשב בדרך כלל כמי שאינו מקיים את התורה וההלכה כנדרש, מפרש אותה באופן שגוי, ולעיתים הוא אף נחשב 'מסוכן' יותר מחילונים שכלל אינם הולכים בדרך התורה. קשה לשנות את העמדות האלה באחת.

2. האדם החרדי הורגל והתחנך לעזור, להיעזר ולתרום  בתחומי הפרט והקהילה בה הוא חי. תרומה בהיבט הלאומי הינה דבר פחות מוכר. השילוב של "עם-תורה-ארץ ישראל" רחוק מהשקפת עולמו.

3. קודים וניואנסים התנהגותיים רבים המקובלים בחברה החרדית אינם מוכרים כלל בציבור הדתי- לאומי. המעבר מחברה לחברה מלווה לעיתים בחוסר – איזונים, ויכול להפתיע את מי שאינו מודע לכללים אלה.

למעשה- 

1. רבים מהחרדים לא למדו לימודי ליבה ולכן עלולים להיווצר פערים לימודיים משמעותיים.  יש להציע מסגרות ותמיכה להשלמת הפערים. 
2. רבים מהעוזבים את המגזר החרדי זקוקים בראש ובראשונה לקהילה ולבית מכילים ותומכים. נסו להציע בכך עזרה.
3. נסו לברר בעדינות האם העוֹבר לקהילתכם הגיע לבד או עם ילדים ומשפחה, ומה מידת הקשר עם משפחתו הרחבה. בהתאם נסו להציע תמיכה.
4. הזמינו את המשפחה החדשה בקהילה ל"סיבוב הכרות" עם בתי הכנסת, הקהילה ומוסדותיה הרלוונטים.
5. הציעו סיוע במציאת מקום עבודה, השכלה, מגורים וכדומה.
6. הציעו עזרה בקליטת הילדים: שיעורי עזר להשלמת פערים, השתלבות בחברה, עזרה בקבלה לבית הספר והגן. חברו בין המשפחה לבין יועצת בית הספר ותוודאו שיש כתובת ברורה לפניות במקרה של לקויות למידה במשפחה, בעיות סוציאליות וכו'.
7. בבוא הזמן, נסו לחבר את העובר לקהילתכם לתחומים שונים של תרומה לקהילה ולמדינה. מעבר מעמדה של נתמך לזו של תומך משפרת את הדימוי העצמי ומקלה על תהליך הקליטה בחברה חדשה.