יתרונות העירוב המגדרי בכיתות ה'-ו'

בנוסף להיבטים אליהם התייחסנו בדיון  הכללי על הפרדה או עירוב כיתות, ( 'האם רצויה הפרדה מגדרית בכיתות?') ובדבריה של גב' רבקה צ'רקה  העוסקים בהיבט החינוכי, ישנם גם כמה היבטים  מעשיים הנוגעים ישירות לסוגיה זו:

גודל הכיתות התקניות נקבע ע"י משרד החינוך ספציפית לפי סולם מסוים ורמה סוציו- אקונומית. לפי מדרג זה ומספר התלמידים בשנתון, יקבעו מספר הכיתות המתוקצבות.

ננתח כאן שני מצבים אופציונאליים:

א. שכבה בה 42 תלמידים, עם  30 בנים  12 בנות בלבד,  תתוקצב ע"פ רוב ע"י משרד החינוך כ- 2 כיתות תקניות. סיטואציה כזאת אכן תהיה מורכבת יותר עבור הבנות, אם הן יפוצלו ל2 כיתות, כאשר בכל אחת מהן 15 בנים ו6 בנות בלבד.

ב. שכבה שיש בה איזון מספרי- למשל 81 ילדים – 42 בנים ו-40 בנות ( או להפך). ברוב המקרים שכבה כזאת תתוקצב כ- 3 כיתות תקניות.

אם נחלק את הילדים לשלוש כיתות מעורבות נגיע לאיזון מספרי- כעשרים ושבעה תלמידים ותלמידות בכל כיתה. אולם אם נתעקש על כיתות נפרדות-  נקבל שתי כיתות בנים בגודל סביר,  (21 תלמידים) , וכיתה גדולה מאד של  40 בנות, או  להפך. מצב כזה אינו הוגן ואינו שיוויוני כלפי תלמידי הכיתה הגדולה, מקשה על ניהול הכיתה ועל הגעה לכל תלמיד/ה.

ישנם בתי ספר הפותרים בעיה זו ע"י הפחתת שעות למידה מכלל הכיתות, או קיצוץ בתכניות העשרה/תיגבור/חוגים/ טיפוח תלמידים מתקשים מכלל הכיתות, וע"י כך מתקצבים פיצול של כיתה גדולה. יוצא שה'רווח' של פיצול לכיתה בגודל סביר, בא על חשבון צרכים חשובים אחרים. גם תקצוב זמני של מספר שעות ע"י הרשות המקומית או ע"י הפיקוח הוא מאד נקודתי ואינו מובטח לאורך זמן.

 העירוב משפר את האקלים ומפחית אלימות.

בכל מדד שמרכז את נתוני המיצ"ב ב-15 השנים האחרונות, עולה שוב ושוב תמונה ברורה:

מדיניות סינון התלמידים והקבלה הסלקטיבית הרווחת במוסדות החמ"ד גורמת לכך שפעמים רבות  המדרג הסוציו-אקונומי של התלמידים בכיתות מעורבות נמוך יותר.  ובכל זאת נתוני האקלים הכיתתי והבית- ספרי  כפי שהם משתקפים בשאלוני המיצ"ב גבוהים יותר בכיתות אלה מאשר בכיתות נפרדות.

גם הסרטון המובא בהמשך מדגים זאת היטב.

נכון להיום, לא ידועים לנו בארץ או בעולם מחקרים המצביעים על יתרון להפרדה בחינוך היסודי (קיימים מחקרים על גילאי תיכון – וגם שם הנושא מורכב ביותר).

במילים אחרות, הפרדת כיתות ה'- ו' אינה תורמת לשיפור האקלים הבית ספרי אלא להפך. הדבר בא בדרך כלל  לידי ביטוי בגידול ברמת האלימות של הבנים, וביותר אינטריגות חברתיות בכיתות הבנות.

ניתן לטפל בקשיי אקלים בבית הספר או במתחים בין בנים ובנות באופן חינוכי. הפרדה מגדרית אינה פתרון, אלא לרוב מחריפה ומעצימה את הקשיים.

 בי"ס מעורב המנוהל היטב יכול לתת מענה לכלל החברה הדתית. הפרדה כשלעצמה אינה מגבירה את הרישום או מביאה מגוון אוכלוסיות .

מניסיון רב ולמידה של שיקולים בבחירת בי"ס באזורים שונים בארץ, עולה תמונה דומה: הורים מבקשים בית ספר שיש בו אקלים, למידה ומשמעת טובים.  בהתקיים תנאים אלה, גם אוכלוסייה שמרנית יחסית תשקול לרשום את ילדיה לבי"ס כזה.  לעומת זאת, כאשר בית הספר אינו מתנהל במיטבו, ההרשמה תהיה נמוכה. במצבים אלה הורים נוטים לייחס את אי ההצלחה  לשלל גורמים, איש לפי השקפת עולמו, ובין היתר עולה הטענה שהפרדה תגדיל את הרישום. הוכחנו שאין הדבר כך, והפרדה  אינה מסייעת לשיפור אקלים ביה"ס אלא להפך. במידה שהרישום לבית הספר נמוך, יש לנתח וללמוד לעומק את הסיבות לכך ולשפר את המצב בהתאם, מבלי לפנות אוטומטית ל'פתרון קסם' של הפרדה.

כיום, בזכות מערכת הגפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית) שמציע משרד החינוך יש מבחר גדול של יועצים, תכניות ופעילויות היכולות לסייע להנהלה ולצוותי החינוך בהתמקדות ובטיפול בנקודות הקושי.