אלדד זמיר

היסטורית, מסתבר שיש משוואה די עקבית, כך שלאורך כל הדורות כשהיה כדאי ומשתלם להיות יהודי, הקשו על המנסה להצטרף וכשלא היינו פופולאריים ולא היה כדאי להגיד שאתה יהודי, הרי שההצטרפות הייתה קלה הרבה יותר. בדורנו נכנס עניין נוסף והוא העובדה שיש ישראלים המרגישים יהודיים ויש להם גם שורשים יהודים, אך אינם יהודים לפי ההלכה. תופעה ייחודית מאד חווה העם היהודי היושב בציון בשנים האחרונות. מאות אלפי צאצאי יהודים המתקבצים לכאן במסגרת חוק השבות הרשמי של מדינת ישראל. ישראלים הם לכל דבר ועניין אלא שאינם יהודים על פי ההלכה. הוקמו בתי דין מיוחדים לגיור וכהכנה אליהם הצטרפו גם מכונים המכשירים ומלמדים את המעוניינים בכך לקראת העמידה בפני בית הדין. זכות גדולה נפלה בחלקי להיות מורה, מחנך ומדריך לאותם המבקשים להתגייר. האתגרים מרתקים. ההתלבטויות הן יומיומיות. לעתים יש תסכולים ואכזבות, אך בד בבד גם הסיפוק הוא אדיר. כששואלים אותי במה אני עוסק, אני עונה בגאווה לא מוסתרת וללא טיפת ציניות: "זכיתי להיות שותף בכתיבת הפרק הבא בהיסטוריה היהודית!" כעשרים אלף תלמידות ותלמידים, חיילות וחיילים, שוטרות ושוטרים השתדלתי להכווין בקורסים לקראת הגיור. מה עובר על אותו ישראלי המרגיש שהוא סוג ב' מבחינת היהדות אליה תמיד חש שייכות? הכיצד מתמודד עם שינויי החיים הנדרשים ממנו פתאום? מצד שני: היכן עוברים גבולות ההלכה היהודית: האם יש עניין לחבק ולהכיל? ואם כן, אז מהו הגבול? האם יש משמעות לעובדה ש'הוא' כבר מרגיש יהודי וקשר גורלו לעם זה בצורה טוטאלית? האם יש השפעה לעובדה ש'הוא' כבר כאן להישאר והתבוללות ונישואי תערובת מתחילים להיראות במחוזותינו וכנראה עוד ילכו ויצברו תאוצה? הנושא לא רק מעניין אלא אף מאוד חשוב ומשמעותי. על שום רוחב היריעה, מומלץ לתאם, להתאים ולדייק הרצאה זו בתיאום עם המזמין וקהל היעד. בכל מקרה יהיה מרתק. ליווי של מצגת אפשרית אף היא.